יום שבת, 1 בספטמבר 2007

שם שועלים יש

בואי הנה ילדתי
בואי הנה נשמתי
בואי הנה תמתי
יונת חן שלי
שם שועלים יש
בחור טוב שלי
שם שועלים יש
חביבי שלי
אגרשם ילדתי
אגרשם נשמתי
אגרשם תמתי
יונת חן שלי
כיצד תגרש
בחור טוב שלי
כיצד תגרש
חביבי שלי
באקדוח ילדתי
באקדוח נשמתי
באקדוח תמתי
יונת חן שלי
היכן אקדוח יש
בחור טוב שלי
היכן אקדוח יש
חביבי שלי
במחצלתי ילדתי
במחצלתי נשמתי
במחצלתי תמתי
יונת חן שלי
היכן מחצלת יש
בחור טוב שלי
היכן מחצלת יש
חביבי שלי
בסוכתי ילדתי
בסוכתי נשמתי
בסוכתי תמתי
יונת חן שלי
היכן סוכה יש
בחור טוב שלי
היכן סוכה יש
חביבי שלי
על הגבעה ילדתי
על הגבעה נשמתי
על הגבעה תמתי
יונת חן שלי
היכן גבעה יש
בחור טוב שלי
היכן גבעה יש

חביבי שלי

בתוך כרמי ילדתי
בתוך כרמי נשמתי
בתוך כרמי תמתי
יונת חן שלי
שם שועלים יש
בחור טוב שלי
שם שועלים יש
חביבי שלי


שם שועלים יש... כתב קדיש יהודה סילמן בראשית המאה ה-20. י
שם שועלים יש..? אני שואל עצמי כמאה שנים אח"כ, כשאנו רוכבים כמעט מידי בוקר בכרמים הסובבים את מזכרת בתיה, כרמים עמוסי ענבים של טרם בציר, ושירו של קדיש סילמן מתנגן לי בראש בהברה אשכנזית כבדה. י
הקיץ המעיק בחומו נותן את אותותיו גם ברכיבה שלנו. חום מתיש שומר אותנו קרוב לבית, ללא טיולים מעניינים, ללא רכיבות מאתגרות. והראיה היא 3-4 חדשים ללא כתיבה, פרט לאיזה געגוע לקור עם סרטון מרענן מההימליה, הלוואי עלינו. בתקופת יובש זו, עשינו לנו הרגל ואנו רוכבים כמעט מידי בוקר, לפני העבודה, רכיבה קצרה של כשעה ליד הבית. דני אוסקר ואני ומידי פעם גם קיקֶה. השעון מטרטר בחמש, הבית אפוף בעלטה של טרם יום, וזנבו של חלום מנסה לפתות להישאר במיטה עוד שעה. ספל אספרסו חזק מוחה את שארית קורי השינה ואני בחוץ, מברך את מחלק העיתונים המשליך את העיתון בפתח הבית, מעמיס את האופניים ועושה דרכי לנקודת המפגש. י
אשמורת שלישית, חילופי משמרות בין חושך לאור, בין איילת השחר המבקשת עוד כמה דקות של חסד לבין השמש שעוד מעט תפציע במזרח, בין צינת השחר לחום המתיש שיבוא בהמשך. השמיים האפורים מתחילים להתבהר במזרח והולכים ונעטפים בכתום להבה של השמש העולה, קרניה מפציעות מבעד לענני-ערפילי הבוקר, כאילו מבקשות לחדור ולתקוע יתד בעולם המתעורר, מבשרות לעולם כמה חם יהיה היום. י



לא דרך קשה, לא מסלול אתגרי. לא מדרגות סלע, לא סינגל מלחיץ. שביל רחב ההולך בין כרמים. רק אנחנו וקבוצות של פועלים תאילנדים. י
צינת הבוקר עדיין שולטת, ואנו נהנים מפרפורי גסיסתה, רוכבים לאורך מסילת הברזל. הרכבת של שש וכמה דקות חולפת בדהרה ואני מעיף מבט חפוז מנסה לקלוט את הפנים המחוקים של הנוסעים, המבזיקים להרף עין וחולפים כמו סרט בהילוך מהיר. רצף של הבזקי פנים, מטושטשים, מנומנמים, כלואים בכלוב המתכת הדוהר, שועטים לעבר עוד יום חם ולח בכרך הגדול. ואנחנו לוגמים מלוא הראות מן האוויר הטרי של היום החדש, ואומרים לעצמנו: "וואו, היום פגשנו את הרכבת בנקודה זו, כנראה שאנו דופקים מהירות היום" (הרכבת משמשת לנו כאמת מידה למהירות הרכיבה לפי נקודת המפגש אתה). י
ממשיכים לרכב, קצת לאורך ערוצו החרב בעונה זו של נחל שורק, אשר רק קני הסוף הצומחים לארכו מזכירים כי זה אמור להיות נחל וחוזרים אל הכרמים. שטחים נרחבים של ירוק מאופק עד אופק. י 

שדרות שדרות של גפנים ירוקות עלים, עמוסות באשכולות ענבים, בשלים עד שנדמה כאילו עומדים לפקוע מעצמם ולהגיר את הזהב שהם אוצרים בקירבם, מתחננים לבוצרים לבוא ולבצור. אשכולות ענבים גדולים, סגולים כהים, כמעט שחורים, עסיסיים. י



אשכולות של ענבים ירוקים-צהובים כאלה שכבר קמוטים מרוב סוכר, כאילו מבקשים להיסחט ולתסוס, כאילו עייפו גם הם מהחום הכבד ומבקשים להגיר את הנקטר הטמון בהם ולנוח בחבית האלון, באפלוליתו הקרירה של מרתף היקב. ואלו שנראים כאילו כבר פג תקפם, האין זה תחילתו של הרקבון האציל שיפיק יין קינוח מתוק וסמיך? האם מתפתח לנו יין דמוי סוטרן מתחת לאף? יי












אח... איפה עודד? כמה הוא חסר עכשיו, שיבוא ויסביר על כל זן, על כל יין, על "בציר מאוחר" ועל אחוזי הסוכר בפרי. והשמש מפציעה ועולה מעל לשורות הגפנים וצובעת את השמים בכתום של בוקר, והדממה סביב מופרת רק ע"י אוושת הצמיגים המפלסים דרכם בין רגבי האדמה הכהה. י





וסוכה יש שם בכרם..... י
בכל כרם יש סוכה. סוכת השומר, סוכה למנוחת הפועלים, סוכה לנפוש מחום השמש הקופחת ולהתרענן במים צוננים (רצוי מים מכד חרס, אך גם מים מבקבוק פלסטי עושים את העבודה). ו"היכן סוכה יש?" שאלה היא בשיר. "על הגבעה ילדתי.... בתוך כרמי תמתי, יונת חן שלי..." השיב הוא לה, ואין רומנטי יותר מזה. י
וכבר לפני שנים, בטיולינו הראשונים, גילינו את הסוכה בכרם של ארקין. כבר אז אי אפשר היה לעמוד בפיתוי שבמנוחה בסוכה.י



חלפו שנים, הכל שודרג מאז (מצא את ההבדלים...). אנחנו (שרק התחלנו את הרומן שלנו עם האופניים), האופניים (שהיו אז אופני מדבקה) וגם הסוכה. אבל המקום הזה, מדהים ביופיו, משגע בקיסמו, כאז כך היום. מידי בוקר, כשחולפים על פני הסוכה המרהיבה הזו, הלב מבקש לעצור, לעלות לסוכה, להביט סביב סביב, לשאוף מלוא הריאות את אוויר הבוקר הצונן, למלא את מצברי הנשמה לקראת היום הממשמש ובא. י
והשועלים? והאקדוח? היכן שועלים יש? היכן אקדוח יש? הרי כך התחלנו את כל הקטע הזה. או... אז זה לא בדיוק שועלים, לא בדיוק אקדוח. ממשיכים לרכוב ומגיעים לסוכת שומר אמיתית, למגדל שמירה של הבסיס הצמוד, שם עומד לו השומר הנאמן במצב של נים לא נים כיאה לדקות האחרונות של המשמרת, ממתין לסמל התורן שישחררו מהעמדה. והוא – אמנם לא אקדוח לו, אבל אם-16 באמתחתו, וגם זה אינו קוטל קנים ויכול להתאים לסיפורנו. ואם לא מספיק, אז גם אף-16 יש לו, וכל מיני "אקדוחים" אחרים. י
שועלים אמנם לא ראינו, אבל אני משוכנע שבלילות מתרוצצים שם שועלים, וזו סיבה טובה להשכים קום גם מחר ולקוות שהפעם יתמזל מזלנו ונזכה לראותם. בינתיים, במקום שועלים, נסתפק בכלבי השמירה של הבסיס התופסים מחסה מתחת למלונתם, מחפשים פיסת צל, מעט אוויר קריר, מנמנמים כדרכם של כלבים ופותחים לעברנו עין תורנית כאילו שואלים מי הם אלה המדוושים בשעה כה מוקדמת ומטרידים את מנוחתם. לא שועלים מחבלי כרמים, אבל עד שנפגוש בשועלים, יענו גם הכלבים על הדרישות. ומי יודע? אולי זוהי אותה סוכה של קדיש סילמן? אולי ה"בחור-טוב" אכן גרש את השועלים באקדוח, ומאז אין כאן שועלים ורק כל מיני בחורים טובים המזמינים מידי ערב את ילדתם, נשמתם, תמתם אל הכרמים...י י
עוד קצת, וסיימנו את הסיבוב. דני ואוסקר ממשיכים לרכוב לבתיהם, אני מעמיס את האופניים על האוטו וחוצה את צומת בילו הפקוקה כבר בשעה זו. טור ארוך של מכוניות ממתין ברמזור האדום. ריח בנזין ועשן באוויר, ריח של עיר. חלונות סגורים, מזגנים פועלים, אנשים בחולצות מגוהצות מדברים בסלולרי, קבצני הצומת מתחרים במחלקי החינמון, ברדיו חדשות הבוקר מבשרות על ירידות בשווקי המניות במזרח, ועליות בטמפרטורה והלחות במרכז, בבית החולים שמעבר לצומת כבר מורידים את החולה הראשון לחדר הניתוח.ע



בוקר טוב ישראל! כמה טוב שמחר יהיה שחר חדש....י




נ.ב. - עם כל זאת חייבים להודות שההיא מהשיר, ילדתי, תמתי, יונת-חן וכו', היתה מה זה קרציה עם כל השאלות המעצבנות שלה. היתה יכולה פשוט להגיד לא .....י






י