איפה העוגה? יום הולדת 8 לבלוג

בדיוק לפני 8 שנים, ב 24/11/2006, נכתב הפוסט הראשון בבלוג, פוסט המתאר את הקבוצה. סוג של פיוט שייקספירי עם לא מעט קיטש (ומופיע עכשיו בקביעות בבלוג כפוסט ראשון מוביל). אין כמו הזדמנות זו של יום ההולדת לבלוג, להעלות באוב פוסטים מהעבר. והיו הרבה פוסטים. את חלקם אהבתי יותר, את חלקם פחות, אבל עלעול בהם מעורר נשכחות ומזכיר תקופות ורכיבות שונות. את הרכיבות הראשונות על אופני מדבקה, רכיבות באיטליה, באוסטריה, תקופות של געגועים (שלי) ממילאנו, נופים ומקומות שכבר שכחנו (מכתש רמון, שדה בוקר). דם (לא מעט), יזע (הרבה) ודמעות (לזכרו של קובי קנטי ז"ל ועוד). זהו סיפורה שלB2G . לפני כשבוע, כשעלינו את העליה מצפון לנווה שלום ועמדנו למעלה ממתינים לכל האחרים, נזכרתי בפעם האחרונה שניסיתי לעלות אותה. זה היה לפני איזה 8-9 שנים (רכיבה עם איזי), עם שתי הפסקות באמצע ולא מעט הליכה רגלית. מאז היה איזה חשש לנסות שוב ותמיד בחרנו לרכוב שם בכיוון הירידה. זה נורא כיף לרדת אותו, אמרתי תמיד ובזה תירצתי את הבחירה –תמיד בירידה. אבל האמת היא שהיה איזה פחד מהתמודדות עם שביל שניצח אותי / אותנו כבר כמה פעמים. ההצלחה הפעם לטפס במעלה השביל ללא עצירה, עם כל הבולדרים והדרדרת היתה כמו שידור חוזר של הפוסט השני שנכתב בבלוג. זה פוסט שאני חושב שגם המורה שלי לספרות בתיכון היתה גאה בי לו היתה קוראת אותו ואולי אף היתה משפרת לי את הציון בבגרות. הוא מתאר את האתגר שבעליה, את האכזבות אם לא מצליחים ואת הסיפוק שבכיבוש הפסגה. כאז כן היום – תחושת סיפוק שמכפרת על כל טיפת זיעה, על כל פעימת לב בקצב מטורף. בימים אלה שכולם (כמעט) משדרגים אופנים, אני לא יכול שלא להיזכר איך כשקניתי את האופנים הקודמים שלי, את ה- Specialized S-works הטובים ההם, זכיתי לעדנה של חדשים ארוכים בתור בעל האופנים הכי... אם לא ה-. חודשים ארוכים ספי חזר והתלהב, חזר וציין שאלו אחלה אופנים ושנה או יותר הייתי משמין מנחת בכל פעם שהוא נתן להם מחמאות. רק אחרי כ- 3 שנים שדרג דני את האופנים והפך למלך החדש (בין לבין בטח היו עוד כמה, אבל מה זה משנה?).  והיום? זילות של השדרוג. תקופת הנסיכות של אופניים חדשים הולכת ומתקצרת וכל ממזר מלך, ממש כאילו היה מדובר בטלפון סלולרי שכל חודש יש טוב יותר. חלפו רק מספר שבועות של תהילה עם האופנים החדשים שלי, עוד בטרם הספיקו כולם להבין מה זה "29 ועזרא ירש את הכתר עם הסנטה-קרוז מסורגי השרירים שלו. אבל עוד בטרם התמקמו עזרא והסנטה בכסא המלכות וגדי הופיע עם טראק-קרבון צפונבונים ונוצצים והדיח את עזרא מהמקום הראשון. חלף שבוע, רק שבעה ימים, גדי עוד לא חימם את כסא המלך, עוד לא בדק את העברת ההילוכים כראוי, עוד טרם שרף ברקסים, בקושי קילף את הניילונים מהאופנים החדשים וויטה – הכוכב החדש שלנו– נוחתת עם ספשלייזד חדשים שמושכים את העין למשך דקות ספורות בלבד, עד שהעין נופלת על שביט, שזו לה הפעם הראשונה שרוכבת אתנו וכבר מביאה זוג אופנים כדי שנעביר ביקורת ונחווה דעה (על האופנים, חו"ד על האופנים!).  וברוח זו של חילופי אופנים מחד ופוסטים נוסטלגיים מאידך, אני נזכר בפוסט פיוטי אחר שכתבתי כשקניתי את האופניים הקודמים שלי. וכמו שהערתי שם בסוף הפוסט – הכל בפרופורציות הנכונות בבקשה. וביומולדת כמו ביומולדת, נשיר כולנו לכבוד הבלוג – שתזכה לשנה הבאה!

ערוך 2 תגובות אהבתי

רכיבה בנחל אילן - קליפ וידאו

רכיבה בנחל אילן עם סיום בירידה אל  אבני המייל הרומיות, או העמודים הרומיים, בנחל אילן